לקישורים נוספים...

חברים

המלך פאר (66)
OZ555 (43)
PINIK2007 (37)
אתוי (17)

פרשת קורח

17.06.2007 (09:34)
פרשת השבןע - פרשת קורח ,בפרשה מוזכרת המחלוקת אשר עשה קורח - וכל הדברים הרעים שיצאו ממנה,וכמה צריך להתרחק ממחלוקת.
פרשת שבוע

פרשת קורח
מה מלמדות אותנו האותיות של המלה
מ-ח-ל-ו-ק-ת?
    וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב... (במדבר ט"ז י"ב).
   על הפסוק הזה כותב רש"י הקדוש: מכאן שאין מחזיקים במחלוקת. והדברים תמוהים! וכי מכאן למדנו זאת? הרי זה שכל יהודי ברור ופשוט! ובפרט שבפרשתנו אנו רואים בברור מה עולה בחכתו של בעל מחלוקת. לכו תשאלו את קרח, אפשר לברר זאת גם אצל אנשי המחתות השרופים, וניתן לאמת זאת סופית אצל 14,700 ההרוגים במגפה. יש על כך פסוקים שלמים. אם כן מה כוונת רש"י במה שכתב "מכאן" שאין מחזיקים במחלוקת?
   בשביל להבין היטב את דבריו של רש"י, כדאי לנו לעיין בגמרא יומא (פז.), שם מובא סיפור נורא: היה קצב אחד שחטא נגד גדול הדור "רב" (כך היה שמו). רב ציפה שהקצב יבוא ויבקש סליחה, אך הקצב היה עז פנים ולא בא. הגיע ערב יום כיפור - ורב לא רצה שהמצב ישאר כך. מה עשה? אמר: אם הקצב לא בא אלי להתפייס איתי - אני אלך אליו בכדי לפייסו. יצא רב מביתו לכיוון חנותו של הקצב... נכנס לחנות ונעמד לפני הקצב. באותו זמן היה הקצב עסוק בביקוע עצמות של בהמה, לפתע הרים את עניו וראה שגדול הדור עומד לפניו. התחצף הקצב וקינה את רב בתואר מזלזל, וסיים את דבריו במילים: לך מפה! אין לי עסק איתך! לאחר הדברים הללו שב הקצב למלאכתו והמשיך לבקע עצמות - כאילו לא ארע דבר. ראו זאת בשמים והחליטו לנקום את נקמתו של רב, ולפתע קפצה על הקצב עצם תוך כדי עבודתו, העצם ננעצה בצווארו - והרגתו.
   הסיפור הזה מזעזע ומדהים כאחת! מצד אחד מזעזע עד איזה שפל מדרגה הגיע אותו קצב, כיצד העז לפגוע בצורה עקבית בגדול הדור ללא בושה, עד כדי כך שבערב יום כיפור, הזמן הרגיש ביותר בשנה שבו כל אדם עושה חשבון נפש ומנסה לאגור יותר זכויות, בזמן הזה אותו קצב רשע נשאר עקשן ומרדן. ולמרות שבא אליו גדול הדור עד לחנות בכדי לפייסו, המשיך הקצב לעמוד במריו - ואף הגביר את רשעתו. ומצד שני מדהים לראות איך גדול בתורה מתנהג, כיצד הוא מחזר אחרי הרשע, ולמרות שהוא לא אשם - "הוא" מנסה להתפייס עם הרשע! הדבר ברור שאם היינו במקום רב, לכל הפחות היינו מתקשרים לדפוס מקומי, ומבקשים פוסטרים עם הכותרת הבאה: נעשתה נבלה בישראל! הפוחז הקצב... פגע בגדול הדור ולא ביקש את מחילתו. הלכך הוחלט לסלקו מהשכנוה, להתנזר מחנותו, לא לצרפו למניין. ברור שלא היינו שותקים! אך רב, בתום מסע ההשפלה שעבר - יצא מהמקום בדומיה.
   לזה מתכוון רש"י הקדוש במילותיו "אין מחזיקין במחלוקת", אין הכוונה שלא יוצרים מחלוקת, זה ברור ופשוט. החידוש העצום הוא, שאם קרה מקרה והנך צד במחלוקת, אפילו אם זה נעשה שלא מרצונך, כגון שאתה שה תמים, לא עשית עוולה לאיש – ולמרות זאת בא מישהו וחלק עליך ופיתח מריבה, הגם שאינך רב איתו - אלא הוא רב עימך, גם אז אל תאפשר למצב הזה להמשיך, אלא תפעל לעצור את המחלוקת!
   ואת זה למדנו ממשה! כמו שמשה רבנו לא הסתפק בכך שהוא לא משתתף במחלוקת, למרות שלא הוא רב עם קורח ועדתו אלא הם רבו עימו, למרות זאת הוא טרח לחזר אחריהם וניסה להטיל שלום בינם לבינו.
   בהקשר לזה נביא עוד ידיעה המובאת בגמרא שם: אם היה אדם פוגע ברבי זירא ולא מבקש ממנו סליחה, למרות שרבי זירא היה אדם חשוב, הוא היה מחזר אחריו וממציא עצמו לפני אותו חצוף, בכדי לאפשר לו לבקש סליחה. הנה לנו דוגמה נוספת למושג "אין מחזיקים במחלוקת", שצריך לדאוג להסירה - גם אם אתה הצודק והשני הוא החוטא והטועה.
   כעת ננחת! נחזור לשגרה, לביתנו החמים והנעים. הנה באת הביתה, חייכת חיוך של חצי ירח, נכנסת לבית בריקוד, שלפת מהכובע שפנים מנגנים וחילקת לילדים, הוצאת מהכיס צ'יק שכתוב עליו מוגבל עד 2,000 שקל ואמרת לאשתך, "מתנה מבעלך" לרגל המצב הקשה, ולפתע אשתך מזכירה לך שהבוקר לא הכנסת את הטיטולים לפח "עמוק", ובגלל זה הבית התמלא בזבובים ומחמת זאת בשנת הצהרים שלה היא חלמה שזבובים מכים אותה - והיא קמה מסויטת. וכל זה בגלל הטיטולים של הבוקר, והיא לא מוכנה לסלוח על זה, והצ'ק של ה2,000 שקל לא מחפה על עוגמת הנפש שנגרמה לה. בסופו של דבר נוצרה מחלוקת ביניכם.
   ואתה אומר לעצמך: ריבונו של עולם! רק אתה יודע כמה אני מתוק. הרי הכנסתי לבית אווירה שמחה, החייתי את הילדים עם השפנים המנגנים, פינקתי את אשתי בצ'ק שמן, שידרת טוב לב לכל הכיוונים, ולמרות הכל אשתי נכנסה איתי למחלוקת! ואז נושא הבעל את עיניו הטהורות לשמים ואומר: ריבונו של עולם! תגיד לי באיזה עונש אני אמור להעניש את אשתי: האם בארבע מיתות בית דין? או שעל פשע חמור כזה צריך לנקוט ביד קשה יותר? אנא בורא עולם, פשוט לי את הספק.
   כך נותן היצר הרע לאדם לחשוב. אך היום עלינו רמה! למדנו שהתורה דורשת מהאדם "לחזר" אחר השלום - גם אם השני אשם. יותר עמוק! אדם אמור לחזר אחרי השלום - גם אם הוא גדול הדור והשני קצב מחוצף. עוד יותר עמוק! אדם אמור לחזר אחר השלום. ואם זה לא עוזר והשני לא בא לבקש סליחה ולסגור את הענין, "הוא" אמור ללכת לאותו חצוף ולפייסו, ולהחזיר את השלום לעולם!
   אמת, זו דרגה גבוהה. הגמרא מספרת את זה על ענקי רוח, גדולי הדור, אך זה לא נכתב בגמרא "סתם"! הגמרא רוצה ללמדנו השקפת עולם, וגם על זה אמרו חז"ל: לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי! בתוך ליבו של כל אחד ואחד אמורה להיות שאיפה לרמה הזו. 
   לכן בעל יקר, אל תבצע באשתך ארבע מיתות בית דין - וכל שכן שלא תהנדס לה מוות חמישי. פשוט תתעקש לשמור על האווירה הנחמדה שפתחת בה, יותר מאוחר תנסה להרגיע את אשתך, לשמח את ליבה, ויש לי טיפ קטן לתת לך: הגמרא ביבמות (קי"ח:) אומרת: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, פירוש: האישה מעדיפה להיות עם בעל, כל בעל שיהיה,  העיקר לא להיות לבד. ושם הגמרא ממשיכה ואומרת שאפילו אם בעלה בזוי, בעל מחלוקת, יש לו פסול בייחוס, גם אז היא מעדיפה לשבת איתו במחיצה אחת - מאשר להיות גלמודה (ע"פ הערוך לנר שם).
   שמעת בעל יקר? אשתך מעוניינת בחברתך, תהיה מי שתהיה - טוב לה להיות איתך. חז"ל מגלים לנו שזו טיבעה של האישה. ממילא אם היא נכנסת למחלוקת, זה סתם עניין חיצוני, סימן שיש לה לחצים, משבר קטן, עומס יתר, אך בתוך תוכה היא בעדך - ולא נגדך. ממילא למה לך להיכנס איתה ראש בראש? תבליג, תמתין מעט, ותראה שבסוף הכל מסתדר.
   זה מה שרש"י מלמדנו: תהיה גמיש, תרדוף אחר השלום, אל תתכסה בכיסוי הילדותי המכונה "הוא התחיל". אלא גם אם הוא התחיל - תעבור לדום, אל תפתח את העניין, ובנוסף לזה - תשתדל לכבות את האש.
   וסתם כך, ידידי היקר, שאלה לי אליך: אז מה אם הוא התחיל! אפילו שהוא אשם! הידעת שכל מי שקשור למחלוקת, לא יוצא מזה נקי? (מחלוקת זה אותיות "חלק מוות", ללמדך, שכל מי שהוא חלק וצד בסיפור, אפילו שהוא לא אשם, הוא לא ינקה מהעונש). והרי אם חברך ידליק לך את המכנסים, לא תכבה את האש? תמתין עד שתעלה בסערה השמימה מהנימוק "הוא אשם"? ברור שתכבה את האש! כך גם צריך להביט על מחלוקת. מחלוקת - זה אש! ואם מישהו מדליק את אש המחלוקת והפך אותך לצד במחלוקת, אל תשתמש עם התירוץ של הילדים "הוא התחיל" - ותצטנע בגלימתך. אלא תכבה את האש! אם לא למענו, לפחות למענך, שאתה לא תיפגע מכך, לא כך אומר ההיגיון?
_______________________________________________________________
שלום בית


התערבות הורים - (ב)
   סוגיה זו של "התערבות הורים בחיי הזוג", היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר.
   מצד אחד: הרי יתכן מאוד שהביקורת חיונית, כיוון שאין לזוג ניסיון חיים כמו שיש להורים. ההורים רואים לטווח יותר ארוך, הם לא מתפתים בקלות לכל עסקה שנראית קורצת, הם קוראים את התמונה בצורה יותר שקולה, ומחמת זאת התערבותם נחוצה לזוג ומועילה.
   מצד שני: גם אם מדובר "בביקורת בונה" אשר יכולה לייעל את הזוג, עלולה הביקורת להביא לפירוד לבבות בן בני הזוג, כגון שאחד מבני הזוג מפרש זאת כפלישה לחייו, או שעל ידי הביקורת בני הזוג מתגלים כרשלנים או לא בטיחותיים או שמזלזלים במצוות וכדו', ואז הם מפתחים מרד כנגד המבקר וכנגד הביקורת. וכל שכן אם הביקורת היא רק על אחד מבני הזוג, שאז אחד מקבל את הביקורת - והשני "בעקיפין" מקבל מחמאה שהוא בסדר, שוודאי זה עלול ליצור בעיות לקשר של בני הזוג, וכל שכן כשהביקורת היא מצד חמה על כלתה או חם על חתנו. או שהאמא של הכלה מדברת איתה על בעלה, או להיפך, וממילא בכל המקרים הללו, בדרך כלל זו לא ביקורת בונה - אלא ביקורת הורסת.
   מצד שלישי: גם במקום שאין נראית סכנה לשלום הבית של בני הזוג, ברור שאין "מצווה" לאפשר את ביקורת ההורים ביד חופשית! שהרי תמיד יש חשש שיתפתח מכאן תקלה לשלום הבית, אם לא עכשיו אז בעתיד, בזמן שיהיה מתח גבוה בין בני הזוג, שאז עלול אחד מבני הזוג לשלוף אינפורמציה רדומה מהארכיון - ולהשתמש בה כנגד בן זוגו. לכן יש לצמצם כמה שיותר את האפשרות הזו של ביקורת מצד ההורים. אלא שיש נושאים רוחניים ויש גשמיים, ישנם נושאים בטיחותיים וישנם שאינם אלא ייעול והשבחת איכות החיים בלבד.
   אם כן כיצד נדע מתי ועד כמה צריך לאפשר להורים לבקר? איך נדע אם הביקורת היא ביקורת בונה או ביקורת הורסת?
   האמת היא, שאין נוסחה חותכת שתפתור את הסוגיה הזו. אלא ישנם מספר נתונים, אשר נותנים לנו רקע להבין כיצד לשפוט כל מקרה לגופו, ומי שמתעמק בהם, יכול בקלות להבין מתוכם את ההשקפה כיצד לנהוג בכל מקרה. ואם בכל זאת הוא מרגיש שהבעיה שלו סבוכה מדי, גם אחרי שהוא התעמק בנתונים הללו עדיין אין הוא יודע כיצד לנהוג במקרה שלו, חייב הוא להיוועץ עם גדול בישראל שמתמצא בסוגיה הזו.

מהם הנתונים שיעזרו לנו ללמוד כיצד להכריע בסוגיה הזו?   בעז"ה נראה בפעם הבאה

________________________________________________________________
חינוך הילדים





גמישות בחינוך
   ...הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר (דברים כ' י"ט). התורה מלמדת אותנו שהאדם נמשל לעץ. ומכאן אנו למדים יסוד נפלא לחינוך הילדים. הגנן מבצע בעץ הרבה פעולות. בין היתר הוא גם דואג ליישר את העץ אם הוא מתעקם. וכיצד מבצע הגנן את היישור? הוא עושה זאת בשלבים! הוא מכופף מעט את העץ - וקושר לעמוד כשהוא מכופף. כעבור כמה ימים הוא פותח את הקשר, מכופף את העץ עוד קצת - ושוב קושר אותו לעמוד. כל כמה ימים הוא מפחית עוד קצת את הכיפוף - וקושר. כעבור תקופה העץ חוזר לישרותו כבתחילה. אך מה יקרה אם הגנן יפעל בשיטה הקצרה והמהירה? הוא יישר את העץ בבת אחת? העץ עלול להישבר ולמות! וכיצד יודע הגנן כמה לכופף בכל פעם? כשהוא מכופף, הוא עושה זאת בעדינות! הוא מגשש היכן הגבול שאם הוא יעבור אותו העץ ישבר - וקצת לפני זה הוא עוצר.
   את צורת העבודה הזו ממש - יש להקיש לחינוך הילד! ילד אמור להיות, ממושמע להוריו וקשוב לדבריהם. אך אם קרה והילד התעקם, הוא כבר פיתח עמדה משלו וצריך ליישרו, צריך ההורה להיזהר שהילד לא יישבר ביישור. לכן יש לעשות זאת לאט לאט, בשלבים, כל פעם לבדוק היכן הגבול שאם נעבור אותו - נשבור את חינוכו של הילד, או שלחילופין נשבור את ביטחונו ונהרוס את נפשו.
   וכאן המקום להזכיר את הגמרא (סנהדרין קז:), יצר תינוק ואישה, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. ומבאר שם רש"י: שאם תדחה אותם - אתה טורדן מן העולם. הגמרא שם מביאה כמה דוגמאות מה קורה כשלא פועלים כך. לכן צריך לזכור שכשרוצים ליישר ילד, צריך להרחיק אותו בשמאל - אך תוך כדי לקרב אותו בימין. ושני הצעדים הללו צריכים להיעשות בבת אחת! בצורה כזו "שהשמאל דוחה" באה עם קרוב של הימין, עם רוך ואהבה, רק אז יש אפקט "לשמאל דוחה". אך אם פועלים רק בשמאל דוחה, ולא מפעילים קירוב מצד שני, החינוך עלול להפוך לחיכוך ולמלחמת כוחות.
   ובאמת מה מביא את הילד להיות מרדן? הרי לפעמים רואים ילד בעל תבונה וכושר חשיבה בריא, ולמרות זאת הוא מתמרד כנגד הוריו ברמה כזו שהוא סובל מכך - וזה לא מפריע לו! הוא מוכן לשלם מחיר גבוה על התמרדותו. להפסיד טיול, או פרס שיקר לו מאוד, לפעמים רואים ילד קטן, שמוכן להפסיד ממתקים - העיקר לא לשמוע להוריו! וכשמנסים לגשש אחרי ההיגיון של הילד, נתקלים במבוי סתום! מה מניע אותו למרוד בהוריו עד כדי הקרבת דברים היקרים לליבו? מה יוצא לו מזה מבחינה מסחרית?
   אמר לי אחד מגדולי ישראל שמתמחה מאוד בחינוך ילדים, שבדרך כלל התשובה לכך היא אחת: הילד מרגיש מבוטל! ובהתמרדות שלו הוא משדר: אני קיים! יש לי דעה עצמית! אני מתמרד ומתעקש כנגדכם - ולא מאפשר לכם לכופף אותי. ואפילו במחירי הפסד - זה שווה לו. כי בכך הוא מבטא את עצמו שהוא קיים ולא מבוטל כמו שכל הזמן משדרים לו הוריו ומוריו (בישיר או בעקיף). ממילא ככל שהילד המתמרד מוכן להקריב ולסבול יותר - זה לא מראה שהוא טיפש גדול, אלא שהוא אומלל וממורמר גדול!-!-!
   לכן צריך לשמור על כבוד הילד, להראות לו שמתחשבים בו, לייקר את הצלחותיו ולמעט בביקורת עד כמה שאפשר, (ובפרט מצוי הדבר שהאבא לא נמצא עם הילד רוב הזמן, ורק בערב או בשבת יוצא לו לדבר עם הילד, ומה הוא עושה אז? מתחקר ובודק את לימודיו תפילותיו וכו', ו... מעביר ביקורת! ודבר זה מאוד ממריד את הילד, שהרי בזמן הקצר הזה שההורה כבר נפגש איתו, הוא אמור להשאיר לו טעם טוב עד לפעם הבאה. ואם הטעם היחיד שנשאר לילד זה ביקורת, הוא עלול בקלות לפתח מרדנות. כמובן שאם ישנה בעיה חמורה - צריך להעמיד את הילד על מקומו. אלא שמצד שני צריך להקפיד על "ריבוי והידוק הקשר", לא פחות ממה שמקפידים על יראת השמים של הילד. שהרי קשר טוב עם ההורה, פירושו איכות בחינוך! ואם באופן שיטתי, בזמנים שהילד נפגש עם אביו הוא נושם רק ביקורת, הוא לא יבנה מזה!). 
   סיפר לי אדם גדול, שכאשר אחד מילדיו מביא הצלחה גדולה, כגון מבחן מיוחד או הישג אחר, אופים לכבודו עוגה ביום שישי, ובשבת נותנים תקציר על ההצלחה, משבחים ומפרגנים, תוך כדי המעמד האבא קם ונותן לילד נשיקה על הראש, (אב שלא מסוגל לנשק את ילדיו, זה אומר שהקשר בינו לבינם אינו מושלם). ואחר כך הילד "חתן הערב" מחלק את העוגה לכולם. (אם משתדלים לעשות זאת כל פעם לילד אחר, גם לקטנים, וכמו כן לא עושים זאת תוך כדי דריכה על החלשים, זה לא יוצר קנאה בין האחים).
   אם בבית חיים בצורה כזו, מראים לילד שמחשיבים אותו וגאים בו, כשלעיתים מבקרים ומיישרים את הילד הוא לעולם לא יתמרד. שהרי  ברור לו שהוא לא מבוטל אצל הוריו - וכל רצונם זה טובתו בלב.
________________________________________________________

הלכות

הלכות הדלקת נרות שבת
א.	א. אשה שהדליקה נרות שבת, ואחרי מספר רגעים מההדלקה כבו הנרות מהרוח וכיוצא בזה, אם ברור לה שעדין לא שקעה החמה, צריכה לחזור ולהדליק ללא ברכה. ואם חוששת שכבר שקעה החמה, לא תדליק הנרות מחשש חילול שבת. ואם קבלה עליה שבת בהדלקה, או שהיא מבנות אשכנז שנוהגות לקבל עליהן שבת בהדלקה, תאמר לבני הבית שלא קבלו עליהם שבת, להדליק את הנרות (קודם השקיעה). ויש אומרים שגם בנר חנוכה, שמדליקים בערב שבת, אם כבו הנרות צריך לחזור ולהדליקן מבעוד יום. ומכל מקום מעיקר הדין, גם בנרות חנוכה, עם כבו בערב שבת, אינו זקוק להדליקם.
ב.	ב. מנהגינו פשוט שאין מקפידים לכבות את החשמל לפני הדלקת נרות של שבת, ואין בזה חשש ברכה לבטלה.
ג.	ג. ראוי לכתחילה ללבוש בגדי שבת קודם ההדלקה, ואם הזמן מצומצם ויש חשש שאם תלבש בגדי שבת קודם ההדלקה, יעבור זמן ההדלקה, תדליק ואחר כך תלבש בגדי שבת.
      החייבים בהדלקה
ד.	א. הדלקת נר בשבת מצוה מדברי סופרים, ואינה רשות שאם ירצה ידליק, ואם ירצה אינו מדליק, אלא היא חובה. ובין האנשים ובין האנשים חייבים להיות בבתיהם נר דולק בשבת, אלא שהנשים מצוות על כך יותר מהאנשים, מפני שהן עקרות הבית ועוסקות בצרכי הבית, וגם הן מצויות בבית. ולפיכך, מי שמתגורר בגפו, כגון אלמן, מברך ומדליק על הנרות שמדליק בביתו.
ה.	ב. טוב שהאיש יעסוק בתיקון הנרות של שבת, שיניח הנרות בפמוט, וכדומה. [ויש נוהגים שהבעל מדליק את הנר בלי ברכה, ומכבה מיד, להכינו להדלקה היטב]. או שידליק בחדר אחר, או במטבח, וכדומה. ומכל מקום לא יברך על הדלקתו שבחדר האחר. ואפילו אם הוא מדליק קודם הדלקת הנרות של אשתו, בחדר האוכל. ואם הקדים הבעל ובירך על הנרות שהדליק בחדר השינה, אין האשה רשאית לברך על הנרות שהיא מדליקה בחדר האוכל. ואין הבעל צריך לשלם לאשתו שכר המצוה כדין החוטף מצוה מחבירו. ולכתחילה ברור שהאשה קודמת לבעל בהדלקת הנרות.
ו.	                               (מתוך ילקוט יוסף)
__________________________________________________

סיפור


נקמה?...
   מעשה שהיה בבחור בשם יוסף, שסבר ששמעון עשה לו רעה, ורצה לנקום בו,  בנוסף לכך, הוא שמר טינה לבחור פלוני, והמתין לרגע שבו יוכל 'להשיב לו כגמולו'. המעשה שעשה היה פשוט מזעזע. הוא קרא לאותו בחור, והודיע לו שיש לו הצעת שדוך עבורו, טובה מאין כמותה, וכדאי לו לברר אודותיה. הוא מסר לו את שם הבחורה ושם המשפחה ויתר הפרטים. הבחור בירר, והגיע למסקנה שאכן מדובר בהצעה מתאימה. הבחור החזיר תשובה חיובית ליוסף, וזה האחרון מיהר בנוכחותו של הבחור להתקשר לביתה של המדוברת, כדי לסכם על מועד פגישה. וכך, סיכמו שני הצדדים על פגישה ביום פלוני ובשעה פלונית.
   בשעה היעודה מתדפק הבחור על דלת בית המשפחה, והוא הדור בלבושו, כפי שמקובל, והנה בעל הבית פותח את הדלת, ושואל למבוקשו... הבחור תמה על עצם השאלה, אבל היה בטוח שהאבא מתרגש לקראת הפגישה, ולכן הוא אינו אוחז במה ובמי מדובר...
   'אני הבחור שהוצעתי לכם לשידוך', אמר הבחור. 'שידוך?! הצעה?! על מה אתה מדבר?! אולי טעית בכתובת!' אמר בעל הבית. הבחור הסמיק והחויר חליפות ודמו נשפך.
   האבא מברר אצל הבחור איזו משפחה הציעו לו, ומתברר שאכן זו המשפחה שעל דלתה הוא מתדפק, ולמרבה הפלא יש בבית בת העונה לשם המשודכת...
   'מי הציע לך את בתי?' התענין האב בפליאה. וכשהבחור נקב בשם השדכן, נודע הסוד... אבי הבת לא היה אחר מאשר שמעון, שיוסף רצה לנקום בו. וכך תפס  יוסף את שתי הציפורים במכה אחת. הוא גרם ביוש נורא לאותו בחור שגם שמר לו טינה, והביך בצורה מחפירה גם את שמעון... באותו רגע התברר שכאשר הבחור הודיע תשובה חיובית, וראובן התקשר לבית המשודכת, וקבע את הפגישה, היתה זו רק הצגה, הוא עשה את עצמו כאילו הוא מתקשר באמת לבית המשפחה...
   הבחור עמד בפתח והוא נבוך עד דכא. בעל הבית שהיה אדם נוח מאוד מטבעו, לא יכול היה לראות בצערו, והזמינו להכנס אחר כבוד הביתה, באומרו שאם כבר בא בצל קורתו – יכנס ויטעם משהו.
   האבא משוחח על הבחור על דא ועל הא,  ומהון להון מתברר שהבחור עונה לתואר תלמיד חכם, והוא אף ירא שמים. במוחו של האב נזרקת מחשבה, שאולי לא בחינם הביא הקב''ה את הבחור אל פתח ביתו,  ואז הוא מחליט להפגישו עם ביתו... ובתוך זמן קצר נשברה שם צלחת...


בברכת שבת שלום
הוספת תגובה
RSS Feed 
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש