קוֹל הָרַעַם מס' 379  התשס"ט

אל תירא ישראל כי גור אריה הלא אתה! ואריה כי ישאג מי לא ירא?

מה עושים? זאת השאלה שאני נשאל מאז שהחלה המלחמה בדיוק ביום שאומר הזוהר הקדוש בראש חודש טבת בדיוק 32 יום לאחר החרבת בית הכנסת במומבאי, הדף שלנו מופץ גם באינטרנט ומגיע למאות ואלפי יהודים שהנבואה המדהימה הזאת שהתגשמה הביא הרבה יהודים טובים להבין שמשהו קורה והפעם לשם שינוי הם רוצים לדעת מה יהיה? ומה עליהם לעשות!! והיום אני אתמקד בשתי הנקודות הללו.

כל ראשון וחשוב ביותר שאני רוצה להדגיש הוא כי בשעה זאת של מלחמה לא ניפול לבור של הייצר ונחשוב כמו שמזהיר אותנו משה רבנו  "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:"  ונסמוך ונבנה על הצבא הגיבור שלנו לבדו. אלא נבין שכל ניצחון שלנו בא מאיתו יתברך. וכל העוצמה שלנו היא בעצם הקדוש ברוך הוא, ועוד דבר: אמנם חיילינו בחזית נלחמים, אבל אנו בעורף, צריכים לדעת שחיילינו הם חוד החנית! אבל אנחנו זה המוט שעליו יש את החנית!! אנו בעצם הבסיס של החוד, יכולים לעזור לא פחות מהחיילים בחזית. ע"י עבודת ה' שלנו שתיתן עוז וכוח לחיילינו, שינצחו ויחזרו בשלום לבתינו ילדים להוריהם ואבות לילדיהם. ועוד אני רוצה להוסיף כי כוחנו באחדות. ושלא יחשבו אחים חרדים שיש להם יתרון על אחים חילוניים, כי כולנו אחים. אנו ריקמה אנושית אחת, ולכול אחד מאיתנו יש את היתרון היחסי שלו מול ה' יתברך. וכמו שאמר הבעל שם טוב: כמו שעלי הגפן מגינים על אשכולות הענבים, כך פשוטי העם מגינים על תלמידי החכמים. ואלו בלי אלו לא יכולים להתקיים!! ועלי הגפן נמצאים היום בעזה ובכול הגבולות בכול זמן והם שליחי ה' ושלנו!!! והם חשובים לא פחות מהאשכולות!!

הִיכוֹנוּ לֵהִתְגָלוּת הָמָשִיח \ ההליך שיתקיים עכשיו

יָדוּעַ כִּי בֶפָרַשָתֵינוּ רָצָה יַעֲקֹב אָבִינוּ לְגַלּוֹת לְבָנָיו אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בראשית פרק מט   וְאוֹמֵר רש"י עַל הַמָּקוֹם : וְאַגִּידֶהָ לָכֶם - בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אֲחֵרִים"  אוּלָם מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁסֵּפֶר הַזּוֹהֵר מְגַלֶּה טֶפַח וּמִכְסֶה טְפַחַיִם, כָּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ בַּבְּרָכוֹת שֶׁלּוֹ, כִּסָּה אֶת נוֹשֵׂא אַחֲרִית הַיָּמִים בְּתוֹךְ הַבְּרָכוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בַּפֶּרוּשׁ שֶל אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ עַל הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר הוּא כּוֹתֵב פְּרוּשׁ מַדְהִים הַמַּמָּשׁ מַתְאִים לֶתְקוּפָתֶינוּ אָנוּ. (ר' חַיִּים בֵּן עָטַר מִגְדּוֹלֵי חַכְמֵי מָרוֹקוֹ  בא"י, מְקֻבָּל פּוֹסֵק וּמְפָרֵשׁ הַתּוֹרָה מְפֻרְסָם כְּבַעַל אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ נוֹלַד בַּסָּלִי שֶׁבְּמָרוֹקוֹ בִּשְׁנַת 1696  נִפְטַר בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁנַת 1743,)

תְּקוּפַת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְהַגְּאֻלָּה.

וְהֵנָּה מַה שֶׁמִּפְרָשׂ אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ רַבִּי חַיִּים בֵּן עָטַר עַל הַפָּסוּק :לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ ""אוֹסְרֵי לַגֶּפֶן" כּוֹתֵב הָרַב כִּי גֶּפֶן נִמְשְׁלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְהִלִּים "גֶּפֶן מִמִּצָרִים תַּסִּיעַ" כְּלוֹמַר יֶאֱסֹר הַקָּב"ה אֶת הָעַמִּים לִפְנֵי הַגֶּפֶן "עַד כִּי יָבֹא שִילוֹ" הַמָּשִׁיחַ "וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" כְּלוֹמַר שֶׁאֵלָיו עַמִּים יִדְרֹשוּ אָמַר שֶׁיֶּאֱסֹר בְּמַאֲסָר וּתְפִיסָה לִפְנֵי הַגֶּפֶן שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל. וֶלַשֹׂרֶקָה פֵּרוּשׁ כִּי בְּעֵת יִשְׁרֹק ה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּזְכַרְיָה  "אֶשְׂרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם" . "כִּבֵּס בַּיַּיִן" כּוֹתֵב הָרַב כִּי גָּלוּת רְבִיעִי, (הגלות שלנו) שֶׁבּוֹ יִגַלֶּה הַגּוֹאֵל הֶעָצוּם – צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בַּיָּד יִשְׂרָאֵל מִצְוַת עֵסֶק הַתּוֹרָה: וְזוּלַת זֶה כְּלוֹמַר לְלֹא לִמּוּד תּוֹרָה בָּעָם יִשְׂרָאֵל יִתְעַכֵּב הַמָּשִׁיחַ מִלָּבוֹא וּלְזֶה רָמַז בְּאוֹמְרוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן וְגוֹ' פֵּרוּשׁ: כִּי כֹּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הַמְּצֻפֶּה שִילוֹ שְׁמוֹ (סַנְהֶדְרִין צח( הוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה (וכבר כתבתי בקול הרעם 291 כי יש מצב כזה שזמן הגאולה הגיע אבל לא ניגאל כי...)

(כְּלוֹמַר כְּכָל שֶׁלְּעַם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה יוֹתֵר תּוֹרָה, כָּךְ יִהְיֶה לַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יוֹתֵר כֹּחַ)

 וְעָיֵּן מַה שֶׁפֶּרְשׁוּ בַּשִּׁיר הַשִּׁירִים בַּפָּסוּק "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן" כִּי לִמּוּד הַתּוֹרָה יִהְיֶה לְבוּשׁוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּבְאוֹמְרוֹ "וּבַדָּם עֲנָבִים" וְגוֹ' נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי אִם יַגִּיעַ זְמַן גְּאוּלָה וְלֹא יִמָּצֵא יַיִן, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין בָּנוּ תּוֹרָה תִּהְיֶה הַגְּאוּלָה בְּאֶמְצָעוּת עוֹל וְתוֹקֵף הַגָּלוּת אֲשֶׁר יִצְרוּן הָאֻמּוֹת לְיִשְׂרָאֵל כְּאוֹמְרָם ז"ל בְּסַנְהֶדְרִין כִּי כְּשֶׁיָּגִיעַ קֵץ הַנֶּחְתָּם וְלֹא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל זְכוּת לִגְאֲלָם יַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ קָשֶׁה כֶהָמָן ( ימ"ש שְׁמוֹ עָרַפַת = פָּרְעָה (כך כתבתי לפני כ 3 שנים) והיום יש לנו את הנבל אחמדיניגד הפרסי ) וְהוּא בֶאֹמְרוֹ וּבַדָּם עֲנָבִים –כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִים יִזְדָכֵכוּ הַנְּפָשׁוֹת וְיִתְבָּרְרוּ נִיצוּצֶי הַקְּדֻשָּׁה ( ראוּ כָּל הַנּוֹשֵׂא הַמַּדְהִים שֶׁל תּוֹפַעַת הַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת) שֶׁיִּתְבָּרְרוּ בְּאֶמְצָעוּת בְּחִינַת הַתּוֹרָה אֶלָּא שֶׁזּוֹ מֶלַכְתוֹ נָאֶה וְזוֹ מֶלַכְתוֹ ֹ בִילְתִי נָאָה  (שִׂימוּ לֵב בַּדִּלּוּג שֶׁהֵבֵאתִי עַל שָׁלַח מָשִׁיחַ ( בקול הרעם 219)  נִמְצָא הַדִּלּוּג בַּמִּשְׁפָּט הַמְּדַבֵּר עַל חֲמוֹר. וְהַקַּבָּלָה מַסְבִּירָה אֶת הַמִּילָה חֲמוֹר כְּחֹמֶר וְלָכֵן צָרִיך לָדַעָת כִי יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לִשְׁתֵּי גְּאוּלוֹת, אַחַת נָאָה כְּלוֹמַר לְלֹא יִסּוּרִין וְהַשְּׁנִיָּה בָּעֹל וֶיִסּוּרִים וּלְזֶה הַכַּוָּנָה שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ עַל חֲמוֹר) וּבְאוֹמְרוֹ עֲנָבִים מִתְכַּוֵּן הָכָּתוּב כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִים שֶׁיָּבוֹאוּ עַל עַם יִשְׂרָאֵל תִיגָמֶר הֲכָנָתָם לִקְרַאת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ כְּדֶרֶךְ גְּמָר בִּשּׁוּל פְּרִי הַגֶּפֶן שֶׁהֵם הָעֲנָבִים. וְכָאן רָמַז יַעֲקֹב אָבִינוּ כִּי לֹא יִשְׁלְטוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִשְׁפֹּךְ דָּם – לִזְמֹר אִילָן אוֹ עָנָף אוֹ אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא עֲנָבִים פְּרוּשׁ גָרְגֶרִין כְּלוֹמַר הָאֻמּוֹת לֹא יוּכְלוּ לְהַשְׁמִיד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל אוֹ חֲלָקִים מִמֶּנּוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב בַּדֻּגְמָה לִזְמֹר אִילָן כְּלוֹמַר לַעֲקֹר אִילָן, וְגַם לֹא עָנָף. כְּלוֹמַר גַּם לֹא חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל. אֶלָּא כְּמוֹ גַּרְגְּרִים שֶׁל עֲנָבִים כְּלוֹמַר בּוֹדְדִים פֹּה וּבוֹדֶדִים שָׁם (הַפִּגּוּעִים הָרַצְחָנִיִּים שֶׁל ימ"ש הַנָּאצִים הַפָּלֶסְטִינָאִים שֶׁמַּצְלִיחִים לִרְצֹחַ בּוֹדְדִים וְלֹא עַם שָׁלֵם וְזוֹ הַכַּוָּנָה גרגרי עֲנָבִים )  וּמְסַיֵּם הָרַב וְאוֹמֵר סוּתוֹ – לִרְמֹז מַדְרֵגָה קְטַנָּה לְמַטָּה מֵהַכְּסוּת כִּי הסוּת יִרְצֶה לְשׁוֹן כִּסּוּי הַהֶכְרֵחִי, לָשׁוֹן מַסְוֶה וְהַכַּוָּנָה בְּזֶה כִּי יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין אִם תִּהְיֶה הַגְּאוּלָה בְּאֶמְצָעוּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אָז יִגְלֶה בְּגִלּוּי מַלְכוּת עֶלְיוֹן; לְאִם תִּהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת הַנְּקָמָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת עָנִי וְרוֹכֵב וְגוֹ' (זְכַרְיָה ט,ט)  ע"כ וכאן אני רוצה להביא קטע מדהים מהזוהר הקדוש שמסביר בדיוק איך אפשר לעבור את התקופה הקשה הזאת ולהיגאל המאמר קצת קשה אבל שווה להשקיע בו שהגיעו עם ישראל למרה, עמדה מידת הדין לפני הקב"ה, ואמרה, ואיך יצאו ישראל מן הגלות, והרי כתוב בתורה, שהייתה גנוזה ב' אלפים שנה מטרם שנברא העולם, שעל אחד שבעה, יש להם להענש על חטאותיהם, שכתוב, ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, וכן יש להם להענש על אחד שבעה, על אותה פרצה הגדולה שפרצו וחטאו במכירת אותו צדיק הקדוש. (יוסף ) אמר להם הקב"ה, כך הוא הדין. אבל בתורה הקדושה, יש לי מתנה טובה, ושבת שמה, וכשהם שומרים אותה, היא עומדת במקום ההוא, לסגור את הפרצה שפרצו. כי אותו צדיק שהוא שביעי, (הכוונה כאן ספירה שביעית בקבלה) אחוז בשבת והוא כדאי לכפר על אותו עוון. זה שנאמר, ויצעק אל ה'. מי הוא ויצעק. הוא מדת הדין שעמדה וצעקה לפניו, שהם צריכים להיענש שבע על חטאתם, כנ"ל. ויורהו ה' עץ, היינו התורה.  זה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה.  וישלך  אל המים. מי הם המים, הם מים הזדונים שעמדו להיפרע מהם.

ואז וימתקו המים,           שנמתקו ודאי, כי ראו, בתורה רפואה גדולה לאותו החטא דהיינו שמירת השבת שנצטוו אז עליה. ומאין לנו שנצטוו במרה, שכתוב, שמור את יום השבת לקדשו כאשר צווך ה' אלוקיך. ואמרו. כאשר צווך במרה. (סנהדרין ו אמר להם הקב"ה, אם אתם שומרים את השביעי, (השבת) העליון הזה, אין רשות למדת הדין לקטרג עליכם. זה שנאמר, שם שׂם לו חוק ומשפט. ועל כן למדנו, יכולה היא שבת שתרחם עלינו, ויקבצנו הקב"ה מן גלותינו. וישב ישן כט סולם ט

ואם שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתם, מיד נגאלים.

בוא וראה, כשגרמו העונות, והשבת הזו לא נשמרה כראוי, כמו שמצאנו שהזהירם הנביא העליון, שאמר כה אמר ה' הישמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. מהו ואל תשאו משא? ומשיב, אלא אמר להם, בבקשה מכם, אל תשאו משא של אותו החטא של חילול שבת, עליכם. ואם אתם שומרים את השבת תגרמו לקיום העליונים והתחתונים, כי השבת העליון ההוא, שהוא היסוד שהוא שביעי, שחטאתם כנגדו, מדורו ושעשועיו אינו,  אלא, בשערי ירושלים העליונה, הנקראים שערי צדק, שהוא המלכות. והיא נקראת כלה, הכלולה מכל. כי  היסוד נקרא כול, וכשהמלכות כלולה ממנו נקראת גם היא כלה. ואם  אתם  שומרים אותו, תגרמו שאז תתחזק בידי המלכות שבארץ, המלכות של דוד. משום שהיא נקראת מלכות, מלכות העליונה, ומשום זה אמר דוד, האחוז בה, לך ה' הממלכה, בב' ממין, כדי לכלול המלכות שלו וליָחְדָה במלכות שמים. ואם אתם לא תשמעו לקדש אותו את השבת ותעשו אותו חול, מה כתוב, והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים. היינו ירושלים של מטה.    בוא וראה, אז, כשאין שומרים את השבת, מתעוררת אותה החרב הנוקמת נקם ברית, על שלא שמרו את הברית הקדושה ההיא בשלשה אפנים, א', בסוד יוסף הצדיק שמכרו, שהוא היה אחוז בברית, ושמר אותה, ובשבילה נקרא צדיק. ואחד, שכתוב ובשר קדש יעברו מעליך. שהוא ברית מילה. ואחד, בסוד השבת שהללו.  והכל במקום אחד הוא, שהוא יסוד ואז נאמר,

על שלשה פשעי ישראל, שהם מכירת יוסף, ופגם הברית, וחילול שבת כנ"ל,

 נגזר עליהם להיות שבעים שנה מחוץ לארץ ישראל עשר שנים לכל יום. מחג"ת נהי"מ, (שמות של ספירות) שיסוד כלול מהם. ולבסוף שבעים שנה הוציאם הקב"ה משם ובאו לארץ ישראל. ונתקיים בית שני 420 שנים, בזכות התורה שהיו עוסקים בה, ובאלו המצות הקדושות, שעשו, כראוי. וכשנגמרו 420שנים, גרם החטא של שנאת חנם, שנתעוררה שנאת חנם הראשונה, שכתוב, וישנאו אותו, לאותו צדיק, ואז נתן אותם הקב"ה בידי מי ששונא אותם שנאת חנם. דהיינו בידי אדום. זה שנאמר, באדום, יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב.  ואז נפרע מהם ע"י מנין השנים שחסרו ופגמו, מסוד, שבע על חטאתיכם. בוא וראה, כשתמנה כ"ב שנים, שיוסף לא ראה את אביו מחמת חטאם, ז' פעמים, בסוד שבע על חטאתיכם, לכל אחד מאלו עשרת השבטים שמכרוהו, תמצא אלף תק"ם. שכל הזמן הזה, תהיה

הגלות בסוד שבע על חטאתיכם. וכשיגמרו אלף ותק"מ שנים, אז תתעורר גאולת ישראל כמו בוקר המתחיל להאיר מעט מעט, עד י"ז שנים, שנתעלה אותו צדיק במדרגת טוב, שהוא בגימטריא י"ז, זה שנאמר, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו. כי אז בי"ז שנים אחר אלף ותק"מ, הוא ראוי לעמוד בפרץ לפני מדת הדין, כי נגמרו עונות העולם. ואז, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום. ואז יעורר הקב"ה טובות רבות על ישראל, ויתבע מן האומות עלבונם של ישראל, ועלבון התורה ששרפו באש, והדם של אלו שנהרגו על קידוש שמו. ואז יתרצה יוסף לאחיו, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים. בוא וראה שכך הוא, כי למדנו, בי"ז בתמוז בוטל התמיד, ובט' באב חרב בית המקדש. וכמו שאמר ר' יוסי, מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב. כי בלילה ההוא, של ט' באב, הוציאו המרגלים שם רע על הארץ הקדושה, והרימו קולם בבכיה, ונקבעה הבכיה לדורי דורות. ותדקדק ותמצא, שמשעה שבוטל התמיד, שהיה מכפר על עונותיהם, עד שנחרב בית המקדש, בין בפעם הראשונה ובין בפעם השניה, היו כ"ב ימים. כנגד אלו כ"ב שנים שלא ראה אותו צדיק את פני כבודו של אביו. וזה הוא, להראות חכמה עליונה, שזה בזה תלוי, עד כאן.  במילים פשוטות אומר הזוהר הקדוש כי על מנת לצאת מהגלות עם ישראל חייב לשמור שבת ברית ואהבת חינם!!

ולגבי המשך הדברים של מה שיקרה אני לא רוצה להרחיב יותר ואני שוקל לא להביא יותר נבואות אלא את הדברים בכללי. כי אני לא בטוח שיש צורך מעבר למה שקבלנו מה' יתברך. והדברים ברורים מה שכן אני רוצה להוסיף לגבי העתיד, כי הזוהר ממשיך ואומר כי בחודש "בול" יפלו שונאי ישראל ויעברו                                                        כל אלו הגילולים  שישארו בארץ הקדושה ואז יתעוררו מלחמות בכל העולם וכאן אני עוצר                                                   ואומר לכם אחים יותר מדי סימנים כבר התגשמו והאות שקבלנו מה' יתברך וזכינו לראות                                                    את תאריך המלחמה שבה אנו נמצאים כרגע צריך להספיק לנו ולתת לנו חרדים וחילונים                                                      כאחד את הזמן להתכונן. ואין לנו הרבה זמן. והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו המלך יעננו ביום קוראינו. זה הזמן לקרא לשם יתברך ולבקש גאולה ברחמים. בבִרְכַּת שבת שלום