אימה יתרהchemas-microsoft-comfficeffice" />>>

   הגמרא אומרת (גיטין ו אמר רב יהודה... כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו - סופו בא לידי ג'  עבירות, גילוי עריות שפיכות דמים וחילול שבת. ומביאה הגמרא שם (ז.) מעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהיה מטיל אימה יתרה בביתו, ופעם אחת נעלמה מביתו חתיכת בשר ופחדו המשרתים מתגובתו והלכו והביאו חתיכת בשר מבהמה "שאינה שחוטה" ממקום אחר בשביל להשלים את החסר - ובקשו להאכילו אותה. (ורק בזכות שהיה אדם גדול - הצילוהו משמיים). >>

   והמגן אברהם פוסק את זה להלכה (או"ח סימן רס ס"ק ב') וזה לשונו: אסור לאדם שיטיל אימה יתירה בתוך ביתו, שמתוך היראה הם מחללין שבת ומאכילין לו דבר האסור ובאין לידי כמה עבירות.>>

   מכאן אנו למדים שאפילו אדם גדול ואפילו הוא תלמיד חכם - עדיין אסור לו להטיל אימה יתרה בתוך ביתו.>>

   והמתבונן רואה שהאיסור הוא להטיל אימה "יתרה", ומשמע שכשהאימה אינה יתרה - היא מותרת, כיוון "שמעט" אימה כן צריך שתהיה, שהרי אם לא תהיה לילד "מעט" אימה מההורים, הוא עלול שלא להתייחס לדבריהם כראוי - וכתוצאה מכך חינוכו יכול להיפגע.>>

   אלא שצריך לדעת מה ההבדל בין "מעט" אימה "להרבה".>>

   וצריך לשים לב ולהיזהר שלא להטיל אימה יתרה "בשום אופן", גם לא לעיתים נדירות! וכמו שפסק המשנה ברורה (סימן רס ס"ק י') ולעולם אל יטיל אדם אימה יתירה  בתוך ביתו. >>

   ולצערנו, יצר הרע הכניס אותנו "למרוץ", למרות שאנו קמים מוקדם וישנים מאוחר ויש לנו את כל המכשור המודרני והחדשני - אין לנו זמן לכלום. ובפרט אם חוזרים מהעבודה מאוחר, או שיש באופק אירוע משפחתי גדול שמעסיק את המשפחה 24 שעות - שאז הילדים סובלים עוד יותר! אין מספיק זמן בשבילם, תופסים אותם "קצר", לא הכנת שיעורים - עונש! לא עזרת בבית - הפגנה! ועל ידי כך נכנסת אלינו "האימה יתרה" מהדלת האחורית - נגד רצוננו.>>

   לכן החכם עיניו בראשו. את העניינים המורכבים, טלפונים דחופים וארוכים, תחזוקת הבית וכו', וכמו כן כל דבר שדורש ממנו ריכוז ועלול להשפיע עליו בבית בצורת: לחץ, פיזור נפש, אי ריכוז בילדים וכו', את זה להשתדל לעשות בזמנים נוחים, כשהילדים לומדים וכדו' שאז הם לא נמצאים בבית, (הורה "מושלם" צריך לדעת להתמודד עם כל מצב וגם אם הוא מורכב ביותר - "עם" הילדים! שהרי אי אפשר תמיד לתזמן את הדברים המורכבים והמלחיצים לזמן שאין ילדים בבית, ואם כן מה יהיה אז? זו צריכה להיות השאיפה שלנו, אלא שבינתיים כל עוד ולא הגענו לדרגה זו, אנו מקיימים את הפסוק "בתחבולות תעשה לך מלחמה" [משלי כ"ד ו']).>>

   וכמו כן כשהורה חוזר מהעבודה, בטרם הוא נכנס לבית - צריך לשנן לעצמו: אני תשוש ועייף, אך אני בתפקיד! אני אבא ובעל, ועלי להיות "מתון ושקול" גם כשקשה לי.>>

כשעובדים בצורה כזו מרוויחים הרבה, ובין היתר מרוויחים גם "שהאימה יתרה" לא נכנסת אלינו לבית לא מהדלת הקדמית - "וגם" לא מהדלת האחורית.>>

---------------------------------------------------------------------------------------------------יש צעקה - ויש צעקה>>

   וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים... (שמות ח' ח') >>

   משה רבנו מבקש מה' שייקח מפרעה את מכת הצפרדעים שהביא עליהם. אלא שהתורה מגלה לנו שמשה בקש מה' את הדבר "בצעקה".>>

   והדבר לא מובן! שהרי אדם שבא לבקש טובה מחברו צריך לנסות למצוא חן בעיניו - ולא להיפך.  אם כן כיצד יתכן שמשה רבנו מבקש טובה מה' "על ידי צעקות"? והפלא הגדול הוא שה' שומע אותו! מה פשר הדבר?>>

   התשובה פשוטה! משה רבנו לא צעק על ה' - אלא הוא צעק אל ה'! הוא התחנן אליו! צעקתו הייתה תחנונים מעומק הלב - ולא חס וחלילה צעקה של מרמור ועצבים! ממילא מובן למה ה' ענה לצעקתו.>>

   מכאן אנו למדים שישנם שתי סוגי צעקות, ולמרות שהם מאוד דומות ויתכן אף שהם נעשות עם אותן מילים, ההבדל שבניהם מאוד משמעותי!>>

   ואת היסוד הזה שישנם שתי סוגי צעקות אחת אל הילד ואחת על הילד, אנו אמורים להעתיק אלינו! כיוון שבחינוך הילדים יש לכך משמעות רבה. שהרי לעיתים מגיע מצב שכואבים על מעשה שעשה הילד וצועקים אליו ומגנים את מעשהו, אלא שבמקום לזעוק אל הילד ולפרוט על נימי ליבו - אנו צועקים על הילד ובכך פורטים על עצביו, ומאבדים את האפקט של הדברים.>>

   לדוגמא: הורה זכה ובנו מושלם במידות, רמת שכלו גבוהה, אלא שלמרות זאת הוא מתנהג בילדותיות גמורה "וקיצונית" אשר אינה מתאימה כלל לגילו, וההסבר היחיד שיש לכך - הוא קטנוניות וכדו'. וההורה כואב את הדבר ומנסה לפרוט על נימי לבו של הילד והוא זועק לעברו: עד מתי תתנהג כך, איך תסתדר בחברה, איך תקים בית... האם אינך מבין שהתנהגות זו חריגה "מאוד" ואינה מתאימה לבני גילך? האם אינך מודע לכך שביום מהימים תצטרך לשלם את מחירה?>>

   תלוי איך האבא אומר את הדברים: אם הוא מדבר אל מצפונו של הילד, הוא לא אומר את הדברים בכעס - אלא בתחנונים, הרי שזה נקרא לצעוק אל הילד. אך אם הוא צועק את הדברים על הילד, במקום שידבר אל לבו - הוא מכה על לבו ומראה לו עד כמה הוא עקום ואומלל, למרות כוונותיו הטובות של ההורה אי אפשר לקרא לזה צעקה אל הילד - אלא צעקה על הילד.>>

  אין בכוונת מה שנאמר כאן לשלול שלפעמים צריך לצעוק על הילד. אלא שצריך לזכור שישנם שתי סוגי צעקות "ואסור" להפוך בניהם!>>

---------------------------------------------------------------------------------------------------לא לתת אפשרות לטעות>>

   וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: (שמות י"א ד' - ה') >>

   וכך כותב רש"י הקדוש: ולא אמר "בחצות" הלילה שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא, אבל הקדוש ברוך הוא יודע עתיו ורגעיו - אמר בחצות. עכ"ל.>>

   רש"י כאן שואל שאלה: מדוע משה לא אמר את הזמן "המדויק" ליציאת בני ישראל ממצרים, למה הוא אמר את הזמן "בערך"? >>

   ועונה רש"י: באמת היה זמן מדויק, אך משה חשש שיטעו המצריים בשעה, שמא השעון שלהם לא יהיה מכוון ומחמת כך הם עלולים לטעות ולומר שה' לא מדייק בדיבורו, לכן מנע משה את המצב הזה על ידי שלא אמר את הזמן המדויק "חצות", אלא אמר זמן של בערך "כחצות".>>

   הגישה הזו של "לא לתת אפשרות לטעות" - נוגעת אלינו מאוד ובפרט כשמדובר בחינוך הילדים. כיוון שהורה יכול להגיע למצב שבו "יהיה לו" הסבר למעשיו, "הוא" יבין אותם ולא יראה בהם קושיא, אך בניו הצופים בו מן הצד - עלולים לפרש זאת בצורה אחרת ולטעות.>>

   לדוגמא: הוחלט בבית על עיקרון שלא לקרא עיתונים - וגם אם מדובר בעיתון חרדי! ופתאום ההורים מקבלים צלצול מידיד ובו נאמר להם שסוף סוף הוא מצא עבורם דירה העונה על דרישותיהם, אלא שפרטיה נמצאים בעיתון והעיתון אינו לפניו, וכיוון שכך הוא מבקש מהם שיעיינו בעיתון ויידלו מתוכו את הפרטים.>>

   למרות שהדבר לכאורה מותר, צריך להקפיד שלא לקרא את העיתון ליד הילדים! כיוון שהילדים עלולים לטעות ולומר שהוריהם לא מקפידים על מה שהחליטו. או שהם עלולים להסיק שיש מצב יוצא מן הכלל ולא תמיד אסור לפתוח עיתון. כיוון שכך, למרות שיש להורים נימוק הגיוני למעשיהם, עדיין זה לא מתיר להם לקרא את העיתון ליד הילדים.>>

   כמו כן לפעמים יש מצב שבו צריך לשנות מעט מהדברים, כיוון שאם ההורים יאמרו את הדברים כהווייתם - עלול לצאת מכך מכשול. >>

   לדוגמא: הורה רוצה להביא דוגמא להתנהגות במצב מסוים - מאלמוני, אלא שבתוך התנהגותו של אותו אלמוני יש פרט שאינו לרוח התורה. אסור להורה להביא את אלמוני בצורתו המקורית ולומר לילד: תיקח ממנו "רק" את הצד החיובי, אלא הוא צריך ליצור דמות דמיונית על אותו רעיון עם הצד החיובי בלבד ואותה להביא כדוגמא, בכדי לא לתת לילד אפשרות לטעות ולהתבלבל.>>

   וכך צריך לבחון כל מצב ומצב, לא לומר מה היה ואחר כך לסנן את הדברים, לא לעשות מעשים שייסתרו את החינוך גם אם יש לכך הסבר הגיוני ואנו אומרים אותו לילד, כיוון שאסור להביא את הילד למצב שיוכל לטעות או להתבלבל גם אם נראה לנו שהוא לא יתבלבל! שהרי אי אפשר לדעת כיצד הוא יקרא את הדברים, יתכן "שעכשיו" הוא יבין אותנו, אך מי ערב לכך שזה לא יתפרש על ידו אחרת בעתיד? לכן צריך לדאוג כבר מהתחלה שלא להשאיר אצל הילד מקום לטעות. >>

--------------------------------------------------------------------------------------------------- הילד שואל! מה לענות?>>

   כולנו יודעים שהדבר הכי סקרן בעולם - זה ילד - וזה דבר טבעי ובריא הנחוץ להתפתחותו הנפשית. שהרי על ידי כך הוא מחכים, מפתח שאיפות וכו', וכל עוד מדובר בדברים מקובלים ופשוטים, לדוגמא: איך זה שטייפ מנגן כשבפנים לא נמצא אף אחד וכדו', הדבר פשוט ואפילו מעניין, אלא שישנם שתי מצבים שבהם הדבר הופך למסובך ולפעמים אף למסוכן! >>

   המצב הראשון: כשנוצר סיבוך מחמת השאלה. לדוגמא: הילד שאל למה בחורף למרות שאין עננים והשמש קופחת על ראשנו - אנשים לא מזיעים והם עוד מגדירים את היום כיום נעים, ולעומת זאת בקיץ אפילו בלילה שאין שמש - אנשים מתייסרים מהחום הלוהט? הורה שידיעותיו עשירות שולף מיד את התשובה, (בקיץ השמש קרובה יותר לכדור ואילו בחורף היא מתרחקת מהכדור), אך הורה שידיעותיו דלות ואינו יודע את התשובה, מה עליו לעשות?>>

   ישנם אנשים שיאמרו: "נארגן \ נאלתר" תשובת סבתא עתיקה ובכך "נצא מהעניין בכבוד", אלא שגישה זו לא בריאה! כיוון שיום יבא, ואולי זה יהיה מהיר מדי שיתברר לילד שהמידע שקיבל היה שגוי, ובצורה זו הוא ייהפך לסגור, שהרי אחרי מספר שאלות "ותשובות סבתא" הוא לא ימצא יותר טעם לשאול - ובכך אנו הורסים את התפתחותו.>>

   ישנם אנשים שיעבירו נושא ובכך יגרמו לילד לשכוח את שאלתו. אלא שגם דרך זו אינה מומלצת, כיוון שיש לה שתי גירעונות: א. הילד לא מתפתח. ב. השאלה עלולה לחזור על עצמה שוב פעם, ומה נעשה אז? כמה פעמים אפשר להעביר נושא?>>

   הפיתרון האמיתי הוא לומר לילד: שאלת שאלה יפה! ומכיוון שאני רוצה לתת לך תשובה אמיתית ומושלמת, אני אברר בשבילך את הדבר. ואין בכך משום השפלה או בזיון, אדרבה! הילד יעריך את הגישה ויבין שההורים מתייחסים לעניין ברצינות וזה יגביר את ערכם בעיניו.>>

   המצב השני: הילד שאל שאלה רגישה מדי והנושא הפך למסוכן! לדוגמא: ילד קטן אומר לאמו: איך זה שלא נגמרים הילדים בבית חולים (הוא חושב שאמא הולכת לבית חולים ושם היא בוחרת ילד מאחד המדפים) ילד גדול יותר שואל: איך הילד יוצא מהבטן? וכן כל מני נושאים רגישים, מורכבים, מביכים, וכו', מה עושים כעת? >>

   כאן דרושה זהירות רבה! כיוון שאי אפשר  להשאיר את הנושא פתוח א. משום שהילד עלול לחפש תשובות מאנשים אחרים (קרובי משפחה, חברים), ב. מחמת שזה רק יגביר את סקרנותו, דבר מסוכן מאוד ולא בריא.>>

   ולמרבה הצער אין תשובה "חד משמעית" על סוגי שאלות אלו, שהרי הם מורכבות ומגוונות. אלא שהמכנה המשותף בין כולם הוא: נותנים תשובה שמניחה כעת את הדעת, למשל בדוגמא הנ"ל התשובה תהיה: ה' עושה נס והתינוק יוצא לבד מהבטן, כמו שהוא עושה לנו הרבה ניסים אחרים, והרי אנו מאמינים שהוא יכול לעשות הכל, (אפשר לפתח כאן את נושא האמונה) ובסוף אומרים לו: וכשתגדל יותר תראה יותר את גדולת ה' ונסיו הרבים "ותבין את זה יותר טוב", משהוא כעין זה שמניח לילד את הדעת. אלא שבכל מקרה צריך לדאוג שהילד יקבל את הדברים, ובמידת הצורך אף להתייעץ עם רב בדבר. ("חובתנו המוסרית והתורנית" להתייעץ עם רב בכל דבר מורכב בענייני חינוך ולא לסמוך על שיקול דעתנו).>>